שיטות לריפוי עצמי מגימגום

1. שיטת האימון האוטוגני בדרך לאיזון בחיים ובדיבור/ מאת עמותת אוטוגן

עוד בשנות השמונים אמר המדען הגרמני הדגול חאנס לינדמאן "ההצלחה מגיעה רק למי שמצפה לה, ולכל אדם מגיעים רק התוצאות , להם הוא מצפה מעצמו".

ואכן,ברופאה המודרנית מוכח שכשני שליש מהמחלות אותם חובה האדם במהלך חייב הינם בעלי אופי ומקור פסיכולוגי בלבד. רבים הם האנשים אשר מתרגלים לחסרונותיהם. הדבר מתחיל עוד בבית הספר "איני מתמצא במתמטיקה". במשפחה הילד שומע אישור מפי אחד ההורים "זה משפחתי אצלנו. אצלי תמיד היו כשלונות בתחום". והעניין רוב הפעמים הוא רק בכך שהמורה לא הצליח להסביר את החוק המתמטי בפשטות מספקת!

הכשלונות הם מסוג התגובות הנרכשות. הדבר מודגם בצורה יוצאת דופן אצל אנשים מגמגמים. בגיל הילדות המוקדמת בעיות בדיבור הן שגרתיות לחלוטין. אצל רוב הילדים הן עוברות, ואצל חלקם התהליך מתארך. אם במצב דומה, הדימוי העצמי של הילד נסדק, אם הוא מתחיל לזהות את עצמו עם הכשלונות שלו  או לצפות להם, הם נמשכים.

באם לשלול תגובות נרכשות אלה, לדוגמה דרך ההיפנוזה, אז נכבים גם המנגנונים , הגורמים להפרעות בדיבור. מגמגמים תחת היפנוזה מדברים בצורה שוטפת לחלוטין.

וילהלם גומבולדט (1767-1835) אמר "מחשבות חולניות=אנשים חולניים. לשמור בתוכינו דימויוים שליליים שקול לסבל, הנגרם לעצמך, או אפילו להרג עצמי איטי.".

חברו גוטה (1749-1832) הביע את הרעיון באופן פואטי יותר "הגדל בנו הוא זה-שאנו מאכילים בתוכינו. זה חוק הטבע לעד".

הגמגום הינו הרגל בר ייסורים גדולים, אשר כבדם עולה במצבי חרדה, פחד ודאגה. היות וסיבות שונות יכולות לגרום לגמגום, שבהם מרכיב תורשתי, ליקויים גופניים, התלבטויות ילדות, אונס מיני ולחץ חברתי, אזי יכולות להיות מיושמות שיטות ריפוי שונות. בהם נכללים ריפוי משחקי קבוצתי (בגיל הרך), שיחות עם פסיכולוג, תיקון כירורגי של הליקוי הדופני הנמצא, פסיכודרמה ופסיכואנליזה בשילוב עם אימון אוטוגני.

אימון אוטוגני ככלי יעיל לריפוי הגמגום תופס בעולם מקום חשוב ביותר הודות ליכולתו להוביל למצב של רגיעה פסיבית, ועל ידי כך להסיר כל מתח פנימי, הנוצר בגמגום. הטכניקה של אימון אוטוגני יכולה להיות מופעלת על ידי כל אדם בגיל 9 ומעלה, ובמקרים מסויימים ילדים מפותחים בני 6-7 למדו את הטכניקה גם כן. לילדים צריך להגביל את האימון ליצירת חום בלבד (תיאור מלא של האימון בעברית באתר http://www.pickups.co.il), כבדות וקור ותוותרו על תרגילי החום בבטן והנשימה. בנוסף לשיפור הדיבור, אימון אוטוגני נוכל שורה שלמה של יתרונות לבני גילאים אלה, הכוללת הנמכת המתח, הדאגה והפחד הנפוצים בגיל זה. ילדים, שירכשו את מיומנויות האימון האוטוגני, נעשים יותר מתקשרים וחברותיים; נצפים שינויים חיוביים בכיתה ובמגרשי המשחקים.

תרגילי האימון האוטוגני הסטנדרטיים עוזרים קודם כל להשיג רגיעה-רלקסציה לאדם צעיר או מבוגר, הסובל מגמגום, ובכך מנמיכים באופן משמעותי את המתח שהוא חווה בגלל הליקוי בדיבור. יעיל מאוד בנושא זה יהיה לחזור בזמן האימון על נוסחת המטרה הבאה "הצוואר והכתפיים שלי כבדים וחמים". הדבר עוזר במיוחד כאשר לנקוט בו לפני שהמגמגם צריך לדבר,או בזמן הדיבור. עזרה רבה יכולים לעזור תרגילי הפורקן באימון, או במיוחד אלה, הקשורים בדאגה, ותרגילי "שחרור פעילות התזוזות בגוף" וכן "שחרור הקול", וכן נוסחאות ריפוי חיוביות מהצורה הבאה:

"הדיבור אינו חשוב. אני מדבר בקלות."

"הדיבור זורם מעצמו כמו מפל מים הרבה השותף את הנהר מסביב."

"אני מדבר בקלות ובחופשיות."

"אני אוהב לדבר. דיבורי קל וחופשי."

"אני מדבר בחופשיות ובבטחון."

מפרט מלא של תרגילי הקורס ומכלול האימון האוטוגני זמין באתר אינטרנט חדש שהשיקה עמותת אוטוגן  בעברית http://www.pickups.co.il .

העמותה גם מציעה לישראלים מדריך עצמי מלא של קורס האימון האוטוגני המותאם במיוחד על ידי מקצוענים מחבר העמים ללימוד דרך האינטרנט. המדריך העצמי,שנבנה כהזמנה מיוחדת מחברת אלווים (  http://www.alvim.co.il ) , כולל אנימציות פלאש,איורים, ותיאורים מפורטים ביותר של המצבים עליהם צריך להגיע, והוראות מפורשות מה צריך לעשות ועל מה לשים לב בשביל להגיע למצבים האלה במהרה.

כמו כן, מצאנו גם מדריך עצמי חינמי באנגלית אך מפורט הרבה פחות הזמין בלינק הבא http://www.guidetopsychology.com/autogen.htm .

2. תוכנה חדשה בתחום ריפוי הדיבור -  FreeSpeech v1.0/ מאת עלי-סטודנט מתל אביב

לאחרונה פנה למערכת אתר גמגום אדם בשם עלי - פיזיקאי בעל רקע בתכנות ופסיכולוגיה. הוא סיפר על תוכנה חדשה שפיתח על מנת לעזור למגמגמים להתגבר על בעייתם. התוכנה מיישמת עקרון חדש אשר לפני כן לא יושם. במהלך העבודה עם התוכנה, המטופל קורא טקסט מסוים, התוכנה מקליטה את קול המטופל, מנתחת אותו ומנפיקה את תוצאות הניתוח בצורת גרפים מסוגים שונים. לאחר מכן המטופל שם אוזניות,וקורא שוב בקול את אותו הטקסט, רק שהפעם הוא שומע באוזניות את הטקסט שהקריא בפעם הראשונה,אשר עבר שינוי על ידי התוכנה. לפי הניסיון היישומי של אלי, כבר לאחר מספר ספור של שיעורים כאלו, המטופל מתחיל לדבר באופן יותר חלק, ולאחר כ-10 שיעורים יש סיכוי טוב שהדיבור ישתפר בצורה משמעותית, אם לא ישתקם לגמרי.

עם הטיפולים, המטופל לומד את הרגלי הדיבור הנכונים שהוא שומע באוזניות והדיבור שלו נעשה תקין יותר,נכון יותר. תכלית השיעורים: להצליח לקלוט את שיטת הדיבור הנכונה המשודרת מהאוזניות וכאשר זה יקרה, המטופל לא יוכל לגמגם אפילו אם ירצה זאת כאשר ידבר בשיטה זו. המטרה היא לפתח הרגל,מעין רפלקס, לדיבור נכון אשר יעבוד בכל זמן,בכל מקום ובכל מצב!

עלי מסביר, שנשימה נכונה וצורה נכונה של דיבור פשוט לא משתלבים ביחד עם גמגום. הנשימה הנכונה, ניתן לתרגלה על ידי נשימות עמוקות ואיטיות אל תוך הבטן התחתונה. למעוניינים להתקדם בנושא הנשימות,עלי ממליץ גם לקרוא את הספר "נשימה של יוגה" של היוגה הסיני ראמאצ'אראקה, ששם יש הסבר מפורט איך מתבצעת הנשימה היוגית שהיא הנשימה הכי בריאה לגוף ולנפש והכי טבעית למערכת הדיבור. אם לתאר בכמה מילים את המסופר בספר, האוויר צריך להתחיל להתמלא מהאגף התחתון של הבטן,ולאט לאט לעלות למעלה עד שימלא את כל הבטן. למידה מלאה של טכניקת הנשימה היוגית היא קשה אך כדאית. ייתכן ולחלקכם רק הנשימה הנכונה תעזור בצורה משמעותית. אם לא, עלי ממליץ בחום לנסות את התוכנה שלו אשר תבצע תיקון ממוחשב של קול המטופל, תיקון אשר המטופל ילמד עם השיעורים לבצע גם הוא בעצמו.להמחשה-בקרוב נעלה לאתר גרסת דמו של התוכנה אשר מעבדת באופן חלקי את קול המטופל.

מספר הניסיונות לטיפול עם התוכנה עד עכשיו הוא לא גדול, אך לדברי עלי, אחוזי ההצלחה מפתיעים. ב-70% 80% אחוז מהמקרים התוכנה אכן עזרה. וב-50% מהמקרים הגמגום נעלם כלא היה.

התוכנה רק בראשית דרכה, ולכן מחירה נכון לעכשיו זול בהשוואה למחירי התוכנות בשוק הישראלי.

לשאלות,פרטים נוספים על התוכנה, ובירור על אופן רכישתה - לחצו כאן.

לפרטים נוספים על הרקע של עלי לפיתוח התוכנה,והעקרונות עליהם היא מושתתת - לחצו כאן.

לכתבה ב msn על השיטה של עלי - לחצו כאן.

3. שיטת הקטיעה המודעת של מעגלים רפלקטוריים/ מאת: רומן - קלינאי תקשורת מפתח תקווה           

ריפוי הגמגום הוא דבר פשוט למדי. לכן מאוד התפלאתי מהעובדה, שכל הדרכים והשיטות לריפוי הגמגום המוצגים באינטרנט הם במקרה הטוב טעות ובמקרה הרע – רמאות שמטרתה להרוויח על צרת האדם.

חבל עד מאוד על הבורות הפורחת בתחום הזה של הרפואה, כמו במסורתית כך גם "בעממית". ועוד יותר מזה, הבורות הזאת מתפרסמת בצורה רחבה. אני לא אומר שמות קונקרטיים, מפני שמי שניסה להירפא על ידי השיטות והדרכים הללו, יודע עליהם שלא מהאזנה. אני מתכוון בקצרה לשפוך אור על בעיה זו בלי לקחת אף לא אגורה אחת בתמורה. כלומר, לאחר קריאת המידע הממוקם בהמשך הדף, תהיו מוכנים לכך שבסיום הקריאה מהגמגום שלכם לא יישאר אף לא סימן קטן!!! אז קדימה לדרך.....

איך מתפתח הגמגום? כמה דוגמאות טיפוסיות.

הגמגום הוא לא מחלה!!! הגמגום – זה סתם הרגל שהוטבע דרך השאה (השפעה) היפנוטית בלתי מודעת, אשר לעיתים נהגת ברגע של פחד ומתח נפשי מרבי. במצב זה ההשאה נכנסת לזיכרון מהפעם הראשונה ונשארת שם לאורך זמן, קורה שלכל החיים.

 ניקח דוגמה טיפוסית: על ילד נובך כלב. הילד מבוהל מאוד, כל שריריו מושבתים על ידי הפחד, מה שנוגע גם לשרירים המזיזים את איברי הדיבור. ברגע זה "ההורה הדאגן" במבט של חרדה קיצונית אוחז בילדו האילם מהפחד ובזמן התבוננות בעיניו אומר את ההשאה הגורלית שנשמעת בערך בצורה הבאה: "אל תשתוק, תגיד משהו!!! מה, מה תחזור על זה מהר (וכך 10-15 פעמים)", ואז הוגה את ההשאה הגורלית הקובעת את העובדה שהתרחשה: "התחלת לגמגם! אוי לי!". מרגע זה מחזור התנהגות זה ביחסים בין ההורה והילד חוזר על עצמו לעיתים יותר ויותר קרובות ועם הזמן הופך לדרך התקשורת והקומוניקציה הרגילה בין ההורה וילדו. באופן זה ההרגל נשרש בילד וכל הזמן ניזון על ידי חזרות חוזרות ונשנות. עם הזמן רפלקס החזרות נהפך לאינסטינקט - הרגל ההתנהגות האוטומטי והבלתי מודע. וכך כל הסובבים כבר בטוחים לגמרי בחוסר האפשרות לרפא את העובדה שהתרחשה ואמונה אבסולוטית זו היא הערובה לחוסר התקווה לרפא את הילד "מהמחלה האכזרית והבלתי ניתנת לריפוי".

דוגמה טיפוסית שנייה: הילד מיום היוולדו גר בחברת אדם מגמגם, ועם הזמן מפתח הרגל לחזור על צורת הדיבור של המגמגם. הרגל כזה נדבק לילד מהר במיוחד מכיוון שהוא מתקשר עם בר-סמכא חזק למדי - אב, אם או חבר. בגלל העובדה שהאדם לפי טבעו רגיל ללמוד דרך העתקה של אחרים, לעיתים תכופות קורה שיחד עם הרגלים ומיומנויות חיוביים, הילד רוכש דרך ערוץ הקשר הבלתי מודע (באופן בלתי מודע) גם הרגלים אשר נוטים להיות חולניים ולא פרקטיים. אך מפני שהבנת ההרסניות של תהליך זה לא נגישה לשליטה אפילו לרוב האנשים המבוגרים והמשכילים, אז מה יש פה לדבר על הילד המתבגר. הילד כמו ראי מעתיק לתודעה ולשכל שלו את כל ההתנהגות של האנשים ,אשר עליהם ממוקד חלק ניכר מתשומת ליבו, בחלק גדול מהזמן.

אז מה זה גמגום? הגדרתו וכמה מתכונותיו.

עתה, אם להכליל את המידע והדוגמאות שנאמרו, ניתן לנסח באופן חד משמעי את ההגדרה של הגמגום ולהסיר בכך את כל המסתוריות של התופעה הזאת בחיי האנשים. זה מצד אחד יעניק את הכלי המתאים לרפא תופעה זו, ומצד שני ינפץ לרסיסים את כל המיתוסים והאגדות מסביב לתופעה זו שעליהם מתרבים כמו פטריות כל מיני פרזיטים ומרפאי הצער אשר משתמשים "בענן הבורות" הזה למטרת פריחתם והעשרתם.

הגמגום- זה הרגל דיבור שהופק כתוצאה מהשאה בלתי מודעת במצב של מתח נפשי, אשר מלווה בהתכווצות שרירים בלתי ניתנת לשליטה. במקרה אחר הרגל זה מתפתח בדרך של העתקה בלתי מודעת של דיבור האדם המגמגם אשר איתו בא הילד במגע מתמשך שמלווה במצבים של מתח נפשי. מצבים אלא מובילים למצב של איבוד עשתונות מוחלט (התכווצות קצרה ולעיתים ממושכת של השרירים שבמהלכה האדם אינו שולט בעצמו) במשך 30 שניות ועד 15 דקות בתלוי מעוצמת המתח הנפשי שהילד שרוי בו ומהתכונות של מערכת העצבים של ילד מסוים זה. ברגע של איבוד עשתונות לעיתים קרובות מתרחשת ההשפעה הפעילה על הילד – השפעה זו במקרים רבים גם מהווה את סיבת המפתח הבלתי מודעת לגמגום.

איבוד עשתונות זה ניתן לנסח במילים אחרות כהיאלמות פתאומית ובלתי מודעת (לחץ או הרפיה בלתי ניתנים לשליטה). איבוד עשתונות זה של כל הגוף מתרחש כאשר אדם מקבל משימה שמראש לא ניתנת לביצוע. זהו מצב שבו האדם נסער, נרגש יתר על המידה, והפחד משתיק את כל חלקי הגוף. הפחד מלווה באיבוד התודעה, באיבוד ההתמצאות (אוריינטציה) במרחב ובהתכווצות שרירים (בין היתר גם השרירים האחראיים על הדיבור). לדוגמה: תושיטו ברגע זה ממש את ידיכם לפניכם. הושטתם....טוב! ועתה תספרו עד שלוש ובתזמון תורידו את ידכם למטה ותעלו אותה מעל הראש. אחת, שתיים, שלוש...תתחילו! מהר!!! אני מתאר לעצמי את הבעת פניכם והרוגז שלכם על המשימה המוצעת. אך מהתבוננות דקדקנית ניתן למצוא דמיון מוחלט בין משימה זו לבין מצב שבו כלב מבהיל אתכם או כל מצב אחר של מתח נפשי. כל אלה הם מצבים של איבוד עשתונות.

משימה שאינה ברת ביצוע (אינה ניתנת לביצוע) – זו פקודה הדורשת למלא בו זמנית (ברגע אחד) יותר מפעולה אחת. אך שכל האדם (ושל כל יצור חושב אחר) בנוי כך, שביחידת זמן יכולה להימצא בו באופן מודע רק מחשבה אחת ויחידה (יחידת זמן כזאת היא המזערית ביותר ונקראת רגע). לא קשה לשים לב שמשימות כאלו שאינן ברות ביצוע מתרחשות אינספור פעמים בחיים. לא מאמינים? בואו ונבדוק זאת באופן מודע... תנסו להקשיב בו זמנית לשני אנשים הקוראים טקסטים שונים ולא מוכרים ואחרי 30 שניות תמסרו את תוכן שני הסיפורים. התוצאה תהיה ערימה של קטעים לא קשורים זה לזה במקרה הטוב, אך לעולם לא שני הקטעים שנקראו. זה מוכיח שתשומת לבכם (תודעתכם) כל הזמן הוסבה בתדר מסוים מקורא אחד למשנהו, אך לא יכלה לקלוט מידע משני מקורות בו זמנית. זהו חוק עבודת המוח ומשתמשים בו לצרכיהם מהפנטים, קוסמים, צוענים, רמאי רחוב, אנשי פרסום ואחרים אשר בשביל להתפרנס צריכים את חוסר המודעות של האדם הנמצא מולם.

השאה בלתי מודעת – היא קביעה (פקודה) שלא צורכת התנגדות הנהגת ברגע שבו האדם נמצא במצב של איבוד עשתונות. דווקא רגע זה מנצלים למתן ההשאה או הפקודה האנשים שצוינו לעיל למטרות האישיות שלהם. מקצוענים מכנים טכסיס זה להשפיע על הפסיכיקה -  "היפנוזה המבוצעת במצב לא ער". השאה כזאת מתרחשת לעיתים קרובות באופן מקרי ובלתי מודע כאשר אנשים פשוטים (שאינם יודעים מאומה על היפנוזה ועבודת המוח) מתקשרים זה עם זה במצב של מתח נפשי פתאומי וחזק המוביל לאיבוד עשתונות. מפני שהאנשים האלה אינם מקצוענים וכמובן לא מסוגלים להבין את המנגנון ההיפנוטי של המצב, הם נאלצים להסביר איך שהוא לעצמם ולאחרים את "המצב הלא מובן" שקרה איתם – והם קוראים לו בעין הרע או בחוסר מזל בתלות מעוצמת ופתאומיות ההשאה המקרית והתוצאות ההרסניות של השאה זו. הגמגום מתאים בצורה מדויקת למדי "לאבחון עממי" זה, ובזה משתמשים בהנאה מרובה למטרותיהם כל מני קוסמים, מגידי עתידות ומכשפות זקנות למיניהם וכל שאר השרלטנים חסרי ההשכלה. הטריק שלהם – בורות כמו של הפציינט הפונה אליהם כך גם של סביבתו. דבר נוסף המשחק לידיהם הוא חוסר האונים המוחלט של הרפואה הרשמית ולכן גם חפות מכל אשמה במקרה של "ריפוי לא מוצלח". אין מה לעשות - זהו רצון האלוהים או השטן, אך על "עבודה מפרחת" (מופע למטומטמים) כסף אף אחד לא מחזיר!!!

כאשר ביחידת זמן (ברגע אחד) מתאספים כל הפקטורים שצוינו לעיל (מתח נפשי, איבוד עשתונות, משימה שאינה ברת ביצוע, השאה בלתי מודעת) אז מוח האדם ותודעתו נעשים חסרי אונים וחסרי הגנה לחלוטין. התוצאה יכולה להיות רק אחת – המוח שרוי במצב של איבוד עשתונות הנוצר על ידי השאה מהצד, ואם השאה זו היא בלתי מודעת (וזה ב- 90% מהמקרים) היא נהפכת לרעיון מטריד אשר רודף אחרי האדם בכל מקום שיהיה (לעיתים לכל החיים). אז מה לעשות? איך לבלום את ההתקפה הזו? צריך כמה שאפשר מהר יותר לרוץ לפסיכולוג, רופא רוח, מכשף, רופא!!!---התשובה אינה נכונה!!!:)))

ראשית כל צריך להכיר במתרחש!

הכרה זו מספיקה בשביל להירגע ולא ללכת אחרי השאה והשפעה, אלא להבין את ההרסניות שלה לחיים שלנו ולא לשים עליה לב. אבל ילדים לא מסוגלים להתעלם מההשאה (מהמילים) של הוריהם – דווקא סיבה זו גורמת לגמגום להיות מחלה המשכית ומתפתחת. רופאים פנימיים המנסים לרפא משתמשים שוב ושוב בכל האמצעים והדרכים חוץ מלהעיר את התודעה אצל המטופל. בלתי אפשרי לרפא חוסר מודעות על ידי חוסר מודעות (טבליות, כדורים, תרופות, פרוצדורות, השאות, היפנוזות ועוד דברים שלא דורשים מהמטופל להבין את התרפיה הננקטת). כל המתודיקות בהן הפציינט מופיע כמטופל (זה שמקבל את הריפוי) מועדים מראש לכישלון. אני מציע לכם, מגמגמים נכבדים, כאן ועכשיו להיות הרופאים הפנימיים של עצמכם אשר לאחר הקריאה של ההוראות בהמשך יפנימו אותן ויורידו מעצמם את טעויות הדיבור וההיגוי אשר הם פיתחו במהלך חייהם המלאי מצבי לחץ ואיבודי עשתונות. אתם לא סתם תיפטרו מהגמגום כאן ועכשיו במהלך קריאת הוראות אלה, אלא גם לאחר שתורידו מעצמכם את ההרגל הבלתי מודע הזה תוכלו בקלות להציע את שיטתי לאחרים (אני מקווה שבחינם כמו שקיבלתם) הסובלים מחוסר המודעות של תהליכי הדיבור שלהם.

הנה נוסחת הריפוי: 

איני חוזר על עצמי

אני הוגה כל מילה בנפרד

לפני שאני פותח את הפה, אני יודע מה אני רוצה לומר

אני הוגה לא יותר מ-60 מילים בדקה

זוהי הנוסחה לדיבור נכון בריא ויעיל. כל אדם בלי יוצאים מן הכלל המפר נוסחה זו בזמן שיחה, גם אם הוא לעולם לא סבל מהפרעות בדיבור, לא יצליח לדבר בצורה נורמאלית!!! זהו כלל הדיבור האנושי. ובמה מאופיין כל כלל? בזה שהוא לא סובל מקרים חריגים! בואו נעבור על זה שלב אחרי שלב בצורה מפורטת:

איני חוזר על עצמי

חזרה – זהו ההרגל העיקרי של רוב המגמגמים. על הרגל זה מבוסס כל תהליך הגמגום. דווקא הרגל זה הוא המגוון "והמדבק" ביותר. כמובן במשמעות שהרגל מגונה הוא תמיד מדבק. אנשים המגמגמים חוזרים על אותיות, הגאים, הברות, מילים ברוב המוחץ של המקרים. במקרים נדירים יותר הם חוזרים על צירופי מילים ואפילו על משפטים שלמים! שימו לב רבותי: מרגע זה תקשיבו לעצמכם טוב ותתרכזו בדיבורכם!!! אם תוציאו מפיכם הגה (התחלת מילה), אל תחזרו עליו עוד הפעם אפילו תחת איום של מוות   !Jאל תנסו להגות מילה בשלמותה ברגע אחד. אלא פשוט תאמרו את שארית המילה כאשר אתם ממשיכים להגה, הצליל או ההברה הבאה. לדוגמה: א...מא, א...בא, ק...שת – זהו הדיבור הנכון והרציף. אצלכם הדיבור הוא לא רציף ובנוי על בסיס של מחזור פתולוגי (ההרגל לחזור הרבה פעמים על הגאים) שאליו כבר התרגלתם (ההרגל נהפך אצלכם לשגרה). כך ההרגל נעשה מחלה חשוכת מרפה (ומשכנעים אתכם בזה עד עצם היום הזה). לדוגמה אדם מגמגם אומר: א-א-א-אמא, א-א-אבא, ק-ק-קשת. תפסתם  את ההבדל? לא? אני מסביר! בניגוד לדיבור הרגיל והרציף (שבו לכל הגה יש רגע משלו) אתם מנסים להגות את כל המילה ברגע אחד!! זאת אומרת להגות מייד, את כל המילה בשלמותה, את כל ההגאים ברגע אחד. ממשימה זו שהיא אינה ברת ביצוע, אתם באופן בלתי מודע נקלעים לאיבוד העשתונות הרגיל אצלכם, המשתק את כל איברי ושרירי הדיבור. אילו הייתם אומרים לעצמכם פה עצור... אבל אף אחד עדיין לא לימד אתכם שיטה פשוטה כזו להפסיק את המחזור הפתולוגי – מקור צערכם. השאיפה לגבור על איבוד העשתונות ועל התכווצות השרירים בכוח ובכל מחיר (כמובן הנידונה מראש לכישלון) מסעירה אתכם , קורעת אתכם מבפנים ואתם בנחישות יתירה מנסים לעשות את הבלתי אפשרי שוב ושוב. במקום זאת צריך פשוט להרפות ולהגות את שאר ההגאים במילה זו.  טעות זו נסלחה לכם עד כה כיון שלא ידעתם את חוק הדיבור הרציף, ולא הבנתם כי ברגע אחת (בו זמנית) לא ביכולתכם להגות אף שני הגאים, שלא לדבר על מילה שלמה המורכבת מ-4, 5 או יותר הגאים. מה שאתם צריכים להיזכר בו עכשיו זה איך לימדו אתכם לדבר בבית הספר – בהברות, זאת אומרת להגות ברציפות הגה אחרי הגה, הברה אחרי הברה, מילה אחרי מילה, רצף מילים אחרי רצף מילים ולבסוף משפט אחרי משפט. במהלך דיבורכם אתם מנסים לעשות את הבלתי אפשרי בניגוד להיגיון – זו היא עבודתה של ההשאה הבלתי מודעת אשר הורסת לכם את הדיבור. תפנימו את זה עכשיו וזה מספיק בשביל לשים קץ להשאה הטיפשית לנסות להגות כמה הגאים בו זמנית ולמחוק מהמוח את התכנות הפתולוגי של דיבורכם. אין ביכולתו של אף אדם להגות כמה הגאים בו זמנית, כולם מדברים באופן רציף הגה אחרי הגה, הברה אחרי הברה וכו'... פשוט התהליך הזה הנלמד פעם בבית הספר נהיה אוטומטי ולא מודע בשביל חלק ניכר מהאנשים, ועכשיו הם חושבים שהם מדברים "בן-רגע" – שטויות במיץ עגבניות! אנשים מגמגמים, אחרי כמה ניסיונות כוזבים להגות את המילה בשלמותה בן-רגע – לעשות את הבלתי אפשרי, לבסוף לפתע ובאופן לא מודע, כמו כל האנשים הבריאים שלמדו פעם בילדותם לדבר ולקרוא ברציפות, מצליחים "לירות" את המילה הנחוצה כמובן ברציפות (כי בילדותם גם הם למדו לדבר ברציפות, ועכשיו פשוט שכחו זאת תחת ההשפעה של ההשאה). כל מה שאתם צריכים לעשות במצב של איבוד עשתונות הוא לא להילחץ אלא פשוט לעזוב את המזימה חסרת המשמעות "להעפיל" על חוק הדיבור הרציף, פשוט להרפות, לחזור למסגרתו ולהגות באופן רציף את ההגאים וההברות בלי לחזור עליהם פעמיים ובלי לנסות להגות שני הגאים ברגע  אחד. לסיכום, תדברו בלי חזרות, לדוגמה: א-מא, א-בא, סוו-דר.

חזרה לתחילת הדף

דרך אגב, על מנת להיווכח בנכונות שיטתי פשוט תהגו אחד אחד את כל צלילי ה- א,ב,ג,ד,.... כמה תרצו. אתם לא תתקלו במכשול בדיבורכם ותהגו את ההגאים בחופשיות!!! ברמה של "הגה-רגע" (הגיה של הגאים בודדים), שום יצור חי לא יצליח למעשה להפר את חוק הדיבור הרציף. אפילו המגמגם הסופני ביותר J! לדוגמה: מ,פ,ר,ס,י, ... וכו'. תרגיל זה נועד למי שלגמרי בטוח (למעשה החדירו לו את זה למוח על ידי השאה בלתי מודעת) שבאותיות ובצלילים אלו הוא מתחיל לגמגם (אותיות אלה מכונות אותיות קשות להגיה). תיווכחו לדעת שזה לגמרי לא כך! פשוט תהגו כאן ועכשיו בקול הגה קשה כזה אפילו שעה שלמה – אתם לא תצליחו לגמגם!!! לא תצליחו אף פעם! זוהי עוצמתו של חוק הדיבור הרציף. במסגרת החוק הדיבור נעשה תקין ונכון באופן אוטומטי. אתם מגמגמים לא משום שאתם הוגים קולות "קשים להגיה", אלא משום שאתם מנסים מהיסח הדעת להגות בן-רגע (כמו שהחדירו לתוככם "מייד" ו"בו זמנית") שני או יותר הגאים. וזאת אל אף שמתחילת בריאת העולם ועד יום זה יותר מהגה אחד ברגע אחד באופן מודע אף יצור חי בכל רחבי היקום לא הצליח להגות!

חזרה לתחילת הדף

אני הוגה כל מילה בנפרד

כלל זה של חוק הדיבור הרציף מתייחס למעשה לרציפות בהגיית לא רק מילים אלא גם חלקי דיבור אחרים: רצף מילים, משפטים וכן הלאה. למה אנו מדברים פה על המילים כיחידות הבסיסיות שעליהן חל החוק? משום שעל הגאים והברות דיברנו בסעיף הקודם העסק בחזרות. בסעיף זה ברצוני להסב את תשומת לבכם לכך שבין מילים צריך לעשות הפסקות (אתנחתאות),  ואילו כאשר הוגים הגאים במילה הפסקות אלה אינן נחוצות. לדוגמה נסמן בסימן "-" הפסקה של רגע אחד (אני מזכיר שרגע- זה הזמן הנחוץ לבריאת המחשבה האפשרית הקטנה ביותר במוחכם או להגיית הגה אחד בדיבורכם הנאמר בקול). בדרך זו אפשר להבין איך הרגלי הדיבור האנושי נקלטו על ידיכם בבית הספר. לימדו אתכם תחילה להגות באופן רציף הגאים. הגה אחד ברגע אחד. אחר כך הברות - שניים-שלושה הגאים בזמן של שניים-שלושה רגעים (ולא 2-3 הגאים בו זמנית, זאת אומרת ברגע אחד!!!), ולאחר מכן מילה המורכבת מכמה הגאים בזמן של רגעים כמספר ההגאים במילה מסוימת זו. והנה לבסוף הפסקה בזמן של 2-3 רגעים!!! – הפסקה כזאת חיונית לדיבור על מנת להפריד בין רציפות ההגאים הנהגים למילים, מפני שהמילים צריכות להישמע על ידי האנשים כסמלים נפרדים ועקביים (כמו "הגה" אחד המורכב מכמה הגאים). המילים מרכיבות משפטים, המסמלים כבר תפיסות ומושגים מורכבים. בניגוד למילים (היחידה הבסיסית השנייה בדיבור) המשפטים הם יחידת הדיבור השלישית והעיקרית. במילים אחרות, המשפטים מעניקים לאדם את היכולת לחשוב בצורה אבסטרקטית ומופשטת על בסיס מושגים המסומלים על ידי המילים. בסעיף זה ברצוני להרוס את השקפתכם על כך, שכאילו כל הסובבים אתכם מדברים "במיידיות", ואתם "לא יכולים". פשוט תבינו, שטעותכם נעוצה בניסיון הלא טבעי ולכן האבסורדי לעשות את הבלתי אפשרי – להפר את חוק הדיבור הרציף.

יתכן, כי בתחילת המאבק המודע שלכם עם הרגל החזרות, יהיה לכם קשה לתפוס את עצמכם חוזרים על הגאים שכבר נהגו. הרי אתם צריכים ללמוד להקשיב לדיבורכם בריכוז, ובזמן הנכון לעצור את עצמכם מתי שאתם כהרגלכם באופן לא מודע עוברים על היכולות הפיזיולוגיות של דיבור האדם ובאופן אוטומטי נקלעים למצב של איבוד עשתונות. ההרגל לדבר לא ברציפות, באופן מחזורי ובלתי נמנע מוביל אתכם לאיבוד העשתונות – התכווצות שרירי הדיבור (ושרירים אחרים) כתוצאה מהתאמצות יתר. המעגל השבור והלקוי נסגר ומוביל לחזרה על הגאים, הברות וכן הלאה... . להתגברות על מעגל (מחזור) לקוי זה אני מציע לכם להיזכר במשחק ילדותי, אשר מתאים בצורה עד כמה שאפשר טובה יותר להיות השיטה לריפוי הגמגום – השיטה הנכונה היחידה המעניקה הצלחה מוחלטת וריפוי מושלם מהגמגום. אתם אולי רובכם שיחקתם בילדותכם במשחק של מאבק נגד מילים-פרזיטים – מילים אלו הם הגמגום הקשה (מחזור החזרות ברמה של מילים שלמות), אשר מאופיין בחזרה בכל משפט על כמה מילים שלגמרי לא נחוצות ולא מתאימות במשמעותן למשפט. במילים אלה אנשים חושבים כהרגלם ממלאים באופן לא מודע את ההפסקה הנחוצה להם על מנת לחשוב מה להגיד הלאה או להיזכר במילה המתאימה. במקום פשוט לסגור את הפה ולחשוב (או להודות בכנות בחוסר הידיעה שלהם בנושא הזה) הם מתחילים להגות הגאים-פרזיטים כמו לדוגמה : מ-מ--מ---מ---מ......, א-א--א----א....., או מילים כגון אוי, אז ככה, איך שם, זה, כן ומילים אחרות הנפגשות בשילובים מגוונים ביותר. באמצעות משחק ילדותי זה, רבים נגמלו ממילים לא יפות "שהתגנבו" לדיבור באופן לא מודע במצבים הכי לא מתאימים. הכללים היו פשוטים אך גאוניים: הייתם מוצאים חבר שמשימתו הייתה להקשיב לכם בריכוז ומתי שבטעות חזרתם על קללה ( מילה פרזיטית אחרת או התחלתם לחזור על צלילי תנועות או עיצורים – לנהום או לגמגם) אמרו לכם: אל תחזור על עצמך! וכמובן הייתם חוטפים מכה קלה אשר היוותה את התמורה של חברכם. הוא המסכן לא שיער לעצמו איזו טובה הוא עושה לכם במכה הזאת, ואילו קוסם כלשהו היה גובה מכם סכום נכבד תמורת שעת "טיפול" אחת בלי להסביר לכם את פשר העניין, בשביל ששוב ושוב תתנו לו כסף תמורת הקלה זמנית בלבד. בתהליך המשחק הזה אתם מפתחים רפלקס להקשיב לדיבורכם בריכוז ולהימנע מן: ראשית כל החזרות על הגאים, מילים וצירופי מילים לא נחוצים, שנית כל לשתוק ולא לפתוח את הפה איפה שצריך לחשוב על המשך הדיבור, ושלישית כל - לחסל סופית את המחזור המוביל לאיבוד עשתונות (ההרגל של דיבור לא רציף). הרפלקס החדש והיעיל לאט, אך בטוח ולתמיד משמיד את המחזור ההרסני (ההרגל לגמגם). תרגיל ממושך שכזה פיתח את ההרגל החדש והיעיל להקשיב באופן מרוכז לדיבורכם והפך את דיבורכם לקצר, תמציתי ולגמרי ברור – מה שמהווה תכונה של אדם בריא, חכם ומשכיל. הדיבור חזר באופן אוטומטי למסגרת החוק.

חזרה לתחילת הדף

לפני שאני פותח את הפה, אני יודע מה אני רוצה לומר

אתם כמובן תגידו, פה אני מומחה והכלל הזה לא מדבר אלי. אני לא אתווכח עמכם, אלא כרגיל אציע לפניכם ניסוי. לפתע שואלים אתכם שאלה, לא משנה איזו – המחשבה הראשונה שעולה לכם בראש: אני מגמגם, השנייה אני צריך לענות לו מהר, השלישית צריך לרכז מהר את מחשבותיי ולא למשוך זמן ולומר הכול בן-רגע מהר ובמדויק, הרביעית לא, זה לא יצליח, החמישית יהיה מה שיהיה, השישית יאללה אני עכשיו אתחיל. בערך במקום הזה אתם פותחים את הפה ומתחילים: אאא, מ-מ-ממ... אז ככה ... באותו הזמן עם הנהימות ועם העוויות לבסוף מתעורר המוח, על מנת לנסח מה לענות בדיוק על השאלה שלפתע הופנתה אליך. אבל אנחנו כבר יודעים (על פי החוק שהוסבר קודם) שהאנשים לא מסוגלים מבחינה פיזיולוגית (מלידתם ועד מותם) לעשות שני דברים בו-זמנית. במקרה הנתון המגמגם הוגה משהו חסר משמעות ובאותו הזמן מנסה לחשוב מה יענה לשואל? התוצאה היא רק אחת – איבוד עשתונות, כמובן המלווה בהתכווצות של שרירי הדיבור ושרירים אחרים! בהמשך נוצר מצב לא נעים ומצחיק – אדם שנוהם ועושה פנים בניסיון חסר משמעות להתגבר על המסגרות הפיזיולוגיות של יכולות הדיבור האנושי (תזכרו בדוגמה עם היד התלויה והמשותקת). מובן שאצל רוב האנשים המצב הזה יוצר באופן בלתי מודע תמיהה במקרה הטוב ובמקרה הגרוע יותר חיוך, אכזבה ורחמים. אתם תשאלו, אז מה לעשות? שום דבר אל-טבעי!!! תרפו ופשוט תתחילו לדבר במסגרת חוק הדיבור הרציף:

-         תסתובבו עם פניכם לשואל;

-         אל תפתחו את הפה, ואל תסתכלו בעיניו של האדם איתו אתם נכנסים לדו-שיח.

-         אל תנהלו בתוך עצמכם שיחה מסכנה על כך האם אתם "חולים שלא מסוגלים לדבר בצורה נורמאלית", על כך איך לעקוף בתשובה "אותיות ומילים קשות להגיה", אלא תנסחו מייד תשובה אחת (ולא כמה תשובות!!!) קונקרטית ורציפה (מילה אחרי מילה).

הקפידו שהתשובה תהיה קצרה ותמציתית – את זה תצטרכו ללמוד, כי כרוב לוודאי לא לימדו אתכם לענות בצורה קצרה ובהירה (להביע את מחשבותיכם) מילדותכם. דרך אגב, תכונה כזאת של הדיבור ומחשבה כזאת אופייניים לאנשים מגמגמים – לנסות לומר בקול מייד את "הכול", זאת אומרת את כל כמה אפשרויות התשובות אשר באופן עקבי ובמהרה צצים אצלכם בראש. זהו ניסיון לא חכם לירוק בפניו של חוק הדיבור האנושי, והוא לא סולח על כאלה ניסיונות (מייד משתק את האדם עם איבוד עשתונות). תזכרו את הכלל של חוק הדיבור הרציף האומר שלפני שאתם פותחים את הפה בשביל להתחיל להגות בקול את ההגה הראשון, במוח צריך להימצא רק משפט אחד. גרסה אחת של תשובה רציפה (עקבית) שנאמרה כבר בראש. ולגמרי לא משנה האם זו גרסה "טובה" או "גרועה", העיקר גרסה אחת ויחידה וכל המילים בה צריכות לעמוד במקומותיהן באופן מדויק ורציף. כך, מתי שתענו (תאמרו בקול את המשפט) כבר לא תצטרכו לחשוב עוד הפעם מה להגיד הלאה בזמן שאתם עומדים עם פה פעור ונוהמים (או מגמגמים ואומרים מילים-פרזיטים חסרי משמעות). ואם כבר דבר זה קרה, פשוט תסגרו את הפה ולפני שתפתחו אותו עוד הפעם, תיצרו במוחכם ותאמרו במחשבתכם את התשובה הראויה החדשה, או יותר טוב אם פשוט תודו בכנות לב בכך שהתשובה לא ידועה לכם;

- מתי שאתם מתחילים לדבר, תנסחו במוח באופן ברור ובהיר את המשפט, ותאמרו אותו

  ברציפות הגה אחרי הגה, מילה אחרי מילה בלי חזרות ומילים-פרזיטים;

- בסיום המשפט, תסגרו את הפה ואל תפתחו אותו עד הרגע שבו לא יהיה מנוסח במוחכם

  מילה אחרי מילה המשפט הבא ברור ורציף;

ככה באיטיות צעד אחרי צעד אתם תרגילו את עצמכם לדיבור במסגרת הפיזיולוגיה של איברי הדיבור ומחשבת האדם. ותזכרו, לכם ללמוד לדבר ברציפות יהיה הרבה יותר קל ומהר מאשר לספורטאים מסוימים שקיבלו טראומה פסיכית וצריכים ללמוד לדבר מחדש. המוח שלהם נפגע ואילו שלכם בריא לגמרי! פשוט ניסו לרפא אתכם עד כמה שזה טרגי ממחלה שלא קיימת – הגמגום! קיים הרגל החזרות ומזה אתם צריכים להפטר. ובשביל זה לא צריך להיות בטיפול אצל רופאים, אלא צריך פשוט ללמד את עצמך להפסיק לחזור על עצמך כאן ועכשיו מהרגע הזה. אין הרגל – אין גמגום!!!

מצחיקים במיוחד בפרקטיקה שלי היו המקרים שבהם אדם מגמגם קורא בלי לגמגם, ורק הוא מתחיל לדבר מייד מתחיל להיתקע במילים ולגמגם (לחזור על עצמו). אתם תשאלו, מה בדיוק מצחיק פה? זה, שהוא לא מבין את הפרדוקס של הנעשה איתו. הרי לקרוא בקול ולדבר בקול – זה אותו הדבר, רק במקרה הראשון הטקסט כתוב באופן רציף על הדף, ובמקרה השני במוח (לא ברור איך). פה הכול מתבטא, פשוט להרבה אנשים מגמגמים לא מפותחת טוב (או לא מפותחת בכלל) בניה ויזואלית של משפטים. הם לא יכולים ליצור בדמיונם משפט שכאילו כתוב על נייר. ההורים והמורים לא הספיקו (או לא יכלו מסיבת בורותם) ללמד את המגמגמים בילדותם הרגל יעיל שכזה, ולכן יכולת זו נשארה אצלם במצב בלתי מפותח. בבגרותם הם עד כה לא מפתחים זאת. וברגע שהצבעתי להם על טעות זאת, הגמגום ביומיים שלושה (או לעיתים בשעתיים!!!) חלף עם הרוח. לכן, אני ממליץ לכל המגמגמים תחילה לקרוא בקול, מכיוון שרציפות האותיות והמילים במשפט הכתוב על דף נייר מובנת מעליה ולא מעלה ספקות אפילו אצל קוסמים ומגלי עתידות, ולאחר שתבינו ותתוודעו למשמעות רציפות הדיבור בלי חזרות, פשוט תתחילו לדבר בלי דפים ובמסגרת ההוראות שלי: איני חוזר על עצמי ; אני הוגה כל מילה בנפרד ; לפני שאני פותח את הפה, אני יודע מה אני רוצה לומר ;

חזרה לתחילת הדף

הגבלה אחרונה זו מובנת מעליה בפי רבים. למרות זאת, כל האנשים המגמגמים תחת השפעת ההשאה של קרוביהם או רופאיהם תמיד מנסים "לצאת מהמכנסים", זאת אומרת שהם רוצים מאוד להיראות בצורה מביכה והם מנסים להגות כמה שיותר מילים בדקה. אני חושב שבמהירות הדיבור, אף אחד לא מהיר כמו המגמגמים, אבל במשמעות הנאמר – קרקס שלם. אתם תגידו שבנוגע למהירות דיבורם של המגמגמים אני בטוח טועה! טוב, אז בואו נספור, אם לקחת בחשבון את כל החזרות חסרי המשמעות: הגאים, מילים-פרזיטים הנמצאים בדיבור המגמגמים, אז בדקה ניתן למנות מספר מילים כזה שאדם רגיל לא היה יכול להגותם אף לא בשתי דקות. הנה דוגמה:

-אני רוצה לקנות שוקולד,- כך יאמר האדם הבריא בתמציתיות וברציפות.

-אני, לי...ל-ל--ל---, האם אפשר, רוצה, אפשר שוקולד, - ככה בערך באותו הזמן המגמגם. כפי שאתם רואים, הוא מנסה לדלג על המילה "הקשה" "לקנות" (מפני שהוא מאמין כי באות "ק" הוא בטוח יגמגם). ספרתם את המילים? לזה התכוונתי.

למה יש כזה בלבול בדיבור? הכול נובע מהפחד להשתמש בדיבור במילים בהם האדם "מגמגם". לכן הניסיונות חסרי המשמעות לדלג על כמה מילים או אפילו הגאים "לא רצויים" הופכים את המגמגם לפוחלץ מפחיד. הוא עצמו והסובבים אותו (הורים, רופאים, פסיכולוגים ועוד) תומכים ברעיון של המילים והאותיות הקשים להגיה. אתם תגידו, מה הקשר עם רופאים ופסיכולוגים, הם הרי רק מרפאים אותו. מרפאים? ממה?? ממילים ואותיות "קשות להגיה"? מהפחד לפגוש אותם בחיים? אני אתפקע מצחוק. הם רק מרכזים את תשומת ליבו של המטופל על הפחד שלו, מכריחים אותו להאמין "בקושי החיים הטמון באותיות והגאים מכושפים", והמגמגמים ממשיכים לפחד מהגאים קשים בחיים הריאליים ויחד עם זה מחזקים את פחדם מהמילים ומהדיבור. ככל שיותר "מרפאי צער"   עבר האדם המגמגם, כך מתחזקת בו יותר האמונה במחלתו ובקושי המקרה שלו. אני טוען, שהבעיה היא לא באותיות ומילים "קשות", הבעיה היא בהרגל החזרות. אין שום הבדל משמעותי על איזה הגה מגמגם האדם: מ,פ,ב או כל הגה אחר, יש רק תרופה אחת – להכיר את מנגנון החזרות של ההגאים וההברות הללו, החזרות שנהיו "נורמות" בהתנהגות האדם, הרגל מגונה "ומחלה חשוכת מרפא". כמו שהאבעבועות השחורות נמנעות על ידי תרכיב, כך גם הגמגום לא מתפתח כאשר האדם נהיה מודע למנגנון דיבורו. במסגרת חוק הדיבור השוטף, לגמגום פשוט אין מקום. מקום התפתחותו – זה חוסר המודעות לתהליכים הדיבוריים באדם. איפה שקיימת חוסר מודעות, שם קיימת תמיד באופן פוטנציאלי הסכנה "לחלות". מחלה אחת – ויש רק דרך אחת נכונה לרפאה הפוגעת בשורש הבעיה (חזרה בלתי מודעת)! תזרקו מראשכם את כל התרופות המרפאים את הסימפטומאטיות !!! צריך רק להכיר במנגנון החזרות ולהתגבר על בעיה זו שאין קלה ממנה לפתרון.

אז ככה, חברי המגמגמים, אל תנסו להימנע ממילים, תנסו להימנע מחזרות על הגאים ומילים פעמיים (ואף שלוש, ארבע, חמש פעמים). ואז לא תצטרכו לעבור במוחכם על משפטים במהירות, בזמן שאתם עומדים עם פה פעור ונוהמים משהו שלא ניתן לפענוח, כאשר מטרתכם היא לבנות משפט ככה שתמנעו מהגאים ומילים "קשות". הן אינן קיימות, פשוט אינן קיימות!! קיים הרגלכם לחזור על עצמכם כאשר אתם הוגים את ההגאים הללו. לדוגמה: במקום לומר פסיפס לומר פ-פ-פסיפס (כפי שאנו רואים בדוגמה זו במקום "פ" אחד נהגים פה שלושה). האמת היא שפה יש שלושה ניסיונות כושלים להגות את המילה "פסיפס" בן-רגע, ככה מייד  ולא ברציפות.  אני עוד פעם אומר, תנסו להגות הגאים כלשהם אפילו את הכי הקשים להגיה בנפרד ותיווכחו לדעת שאין הם קיימים עבורכם. העניין הוא לא בהגאים ובמילים – העניין הוא בחזרה על ההגאים הללו (חוסר הרציפות בזמן הגייתם במילה). אל תימלטו ממילים!!! תימלטו מחזרות!!! כמובן שלא תצליחו לדבר אחרי תוכחותיי מהר יותר מ-60 מילים בדקה, ואף אחד לא יצליח. אבל עכשיו, אני מקווה, אתם תהיו מודעים שצרתכם היא לא במהירות אלא במספר המילים (הפרזיטים) חסרי המשמעות. העניין הוא ביכולת להביע ולבטא בתמציתיות ובקצרה את מחשבותיכם והרגשותיכם בנושא השיחה, ואומנות זו (ברוב המקרים באופן בלתי מודע, איכשהו) לומדים במוסדות השכלה, ורק יחידים מבינים באופן מודע שתמציתיות בדיבור - זו תכונה האופיינית רק לאנשים המאמנים ומרגילים באופן מודע את דיבורם להיות כזה. אורך בדיבור – סימן להיעדר חוכמה ובינוניות. אז תבחרו בכל חייכם בתמציתיות ובמשמעות העמוקה של דיבורכם, ואל תנקטו בדיבור ארוך ומייגע.

תמהרו בלי למהר! דרך צלחה. תהיו בריאים ומאושרים. אני בטוח לגמרי, שהגמגום לא מטריד אתכם יותר. כל עוד אתם זוכרים ושומרים על חוק הדיבור הרציף אתם מבחינה פיזיולוגית לא יכולים לגמגם. אל תשכחו אותו אף פעם:                  

איני חוזר על עצמי

אני הוגה כל מילה בנפרד

לפני שאני פותח את הפה, אני יודע מה אני רוצה לומר

אני הוגה לא יותר מ-60 מילים בדקה

חזרה לתחילת הדף

4. משוב שמיעתי מעוכב/מאת: TROY, MI-Jian YE

שיטה שונה לריפוי עצמי מגמגום מסתמכת על הטכניקה של משוב שמיעתי מעוכב.

ביסודו של דבר, התוכנה לוקחת קול ממיקרופון, מעכבת אותו במספר כלשהו של מילישניות, ומשמיעה את הקול המעוכב בחזרה לתוך האוזניות. 

המשתמש קובע את העיכוב של התוכנה, ועל ידי כך קובע למעשה את קצב דיבורו המקסימלי אל תוך המיקרופון.

כאשר המשתמש יעלה על קצב הדיבור המקסימלי, הוא יתבלבל ולא יוכל להמשיך לדבר עד אשר יפחית את קצב דיבורו לפחות עד הקצב המקסימלי.

השיטה עשוייה להפחית גימגום ולהגביר את השטף בדיבור. 

להורדת התוכנה, לחצו על המשפט הזה. 

© כל הזכויות שמורות למערכת אתר גימגום

השתנה לאחרונה: 12/09/03